הנריק איבסן (1828-1906), גדול המחזאים הנורבגיים והיוצר ששינה את פני התיאטרון בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. בין מחזותיו: "בית בובות", "רוחות", "אויב העם", "האישה מן הים", "הדה גאבלר", "איולף הקטן", "כשאנו המתים מתעוררים".

דורי פרנס, מלחין ומתרגם מחזות לתיאטראות השונים בישראל. הביא לדפוס ממחזותיו של נסים אלוני. בין היתר ערך ותרגם את הספר "מכתבים" מאת גוסטב פלובר ותרגם את "סיראנו דה ברז׳ראק" מאת רוסטאן.

פר גינט (1867), המחזה האחרון שכתב איבסן בחרוזים לפני שפנה לכתוב את הדרמות שהפכו אותו לאבי הריאליזם המודרני, הוא סיפור חייו של פר, מנעוריו ועד ערוב ימיו.

פר גינט מתחיל את דרכו כעלם בודה מעשיות, פרחח כפרי שחוטף כלה מחתונתה, נמלט מכפרו ובהמשך אף עוזב את ארצו. עם החיים, פר הופך לקרייריסט, אופורטוניסט ואיש חסר עקרונות. בסוף ימיו הוא שב לארצו כאיש זקן ונאלץ להביט אחורה על חייו ולתת עליהם דין וחשבון.