ג׳וזף קונרד, מגדולי הסופרים בשפה האנגלית ומאבות המודרניזם, נולד ב-1857בברדיצ'ב למשפחה משכילה מהאצולה הפולנית. בגיל 11 התייתם מהוריו וכבר בגיל 16 הצטרף לצי הסוחר הצרפתי. הוא היה יורד ים עשרים שנה, ובשעות הפנאי כתב יומנים, מכתבים וסיפורים שהתבססו על הרפתקאותיו ברחבי העולם.

בגיל 36 השתקע בלונדון, נשא אישה וכתב באנגלית, שלא הייתה שפת אמו. הוא החל לפרסם את כתביו, בהם שגיונו של אלמאיר (1895), לב המאפליה (1899),לורד ג'ים (1900) ונוסטרומו(1904), אך רק כשהיה בן 57 זכה בהצלחה מסחרית. כתביו של קונרד מצטיינים בשפתם החיונית והעשירה ובעומקם, ויצירותיו, שרבות מהן מתרחשות במסעות ימיים, השפיעו עמוקות על סופרים כגון וירג'יניה וולף, אלבר קאמי, ויליאם פוקנר ועוד רבים. קונרד מת מהתקף לב ב-1925 ונקבר בקנטרברי.

פריה של שבעת האיים, נובלה מן הפחות מוכרות ביצירתו של קונרד, ראתה אור בעברית ביוני 2016, בתרגומו של יהונתן דיין. סיפור אהבה זה, שבמרכזו דמותה הבלתי-נשכחת של פריה, הוא תיאור נוקב של פניה הרבים של התשוקה, והאופן שבו היא יכולה לדרבן את האדם לגדולה או למוטט אותו.

לקריאה מתוך הספר