בראשית תיגע

אַתָּה נָזִיר

אֲבָל הָאֵין סוֹף שֶׁאַתָּה מְחַפֵּשׂ נִמְצָא

כָּאן

וְכָאן

וְכָאן.

לִמַּדְתָּ אוֹתִי:

כָּל עוֹד חֲלוֹמוֹתֵינוּ שׁוֹמְרִים נְגִיעָה

לֹא נִמְצָא אֶת הַמָּחָר.

שירי הספר שביל החלב פינת כל בשר נעים לאורכו בין תמימות לידיעה, בין העולם ובין העצמי. בלב השירים נמצא געגוע כמַהוּת, כישות העומדת בפני עצמה. שביל החלב שופע מן האם האוהבת לשפתי הבת, אדיפוס וקפקא זוכים להורות אחרת, הקדוש מתגלה בגולמיות אנושיותו, האחדות נחשפת בפניה הרבים ופנים רבים מתכנסים אל האחד. בספרו השלישי יורי סלע בוחן את מקומו של האדם בין אמונה להעדרה; בחדרי־הטיפול, בבתי־העלמין, דרך שפות הנוף והגוף. אולם בעוד החיפוש וחוסר הוודאות הם נצחיים, אמונה אחת ברורה נובעת מתוך השירים – האמונה שיש באפשרותן של מילים, של השירה, לתקן תיקון בעולם ולקשר בין העבר להווה ולעתיד.