חלב תאנים: בספר שיריה הראשון,  הדס שלמה מתחקה באומץ ובכאב אחר זיכרונות ילדות לאם מתמודדת נפש – החל מנפילתה של האם, הסוד שהיה על הבת לשמור בקיבוץ, בת המצווה העירומה, היתומה, ביקורי האימים במחלקה הסגורה, ובן הזקונים שנולד לאם, הדיכאון המתמשך, שאותו המשוררת מכנה "בנה השחור". שירתה של הדס שלמה היא שזירה עדינה, שקטה, פנימית ורוויית יופי וכאב של החיים לצד מחלת אימה, ההתייתמות המוקדמת מאם ומאב והתעקשותה של המשוררת להיות בעלת הבית, בעלת הגוף, בעלת הנפש – כדי להירפא, ממש כפי שעושה חלב התאנים, הפרי האהוב על אם המשוררת, שמאחה את העור הדואב. 

את כנראה נמצאת כאן: ספר ביכוריה של נועה לארה מאיר החל להיכתב לאחר מות אימה ממחלה קשה, לאורך כמה שנים. הוא נע בין שירים המגלמים את ההלם, האבל הראשוני והבדידות המשתקת, דרך שירי היומיום והחיים, אלה שאין להם ברירה אלא להמשיך ולהתקיים; אהבות שכמעט והיו, רגעים חסרי סיכוי, התרגשות של זוגיות חדשה, והרגעים שבהם גם היא נקלעת לאיומי השגרה. שירתה מתבוננת באומץ ובבהירות בכאוס, בריק ובאבל,  ומצליחה לאסוף וליצור מהמקום הזה שירה ישירה וצלולה המספרת סיפור שאפשר ממש לדמיין מול עינינו. 

ספר הביכורים של ראומה זוהר חיות נפתח בסצנה עדינה ושוברת לב מילדותה בבית סבה וסבתה שאצלם גדלה עד שמת הסב. מהנקודה הזו היא מספרת, בפרגמנטים קצרים ולוכדים, ספק פרוזאים ספק פואטיים, את חייה הלא שגרתיים; האם הנוטשת, האב הנעדר-נוכח, סבא וסבתא האהובים ששימשו גם הורים, האב החורג, ניסיונותיה להשתלב במארג המשפחתי החדש, וחייה שלה, מהלכת בין הטיפות, כמהה להיות נאהבת ושייכת.  כאב ויופי, חרטה וחמלה, כעס וסליחה - כל הקצוות הללו מרכיבים ברגישות את הכרוניקה הפואטית מלאת האמת הזאת.