נ.ב. החתול שלך מת: כתיבה נטולת קלישאות על חייהם ומותם של חתולים

בממוארים "קרתגו" ו"מה זאת אהבה" זהר כוכבי וענת לויט מציגים באופן נוגע ללב את יחסיהם עם חיות המחמד שלהם. ההתמודדות עם גסיסתן מאפשרת לשניים להביע רגשות בחופשיות, להישיר מבט אל הפחד מהמוות ואף לתאר כיעור חתולי, הרחוק כל כך מהדימוי הרווח באינסטגרם

• עדי אנגרט | 3.3.22

שני ממוארים העוסקים בחתולים, וליתר דיוק, בחייהם אך בעיקר בגסיסתם ומותם של חתולים, פורסמו באחרונה: "קרתגו" מאת זהר כוכבי ו"מה זאת אהבה" מאת ענת לויט. שני הסופרים מצליחים לחמוק ממלתעות הקיטש הרחבות של חתוליהם ולתאר באופן אנושי ונוגע ללב את הקשר בינם ובין בני ביתם ההולכים על ארבע.

אי החתולים אאושימה ביפן, 2018 צילום: Carl Court / Getty Images AsiaPac / Getty Images

זהו ספרו הראשון של כוכבי, דוקטור לפילוסופיה ומנהל מחלקת המחקר של מכון "זולת". הוא גם אחיו הצעיר של הרמטכ"ל אביב כוכבי, אך בספר יש מקום רק לשניים: חתול ששמו קאטו (שהעניק לספר את שמו, בעקבות מימרתו הידוע של קאטו הזקן: "מלבד זאת אני סבור שיש להחריב את קרתגו"), והסופר עצמו [...]

לויט היא סופרת ומשוררת, שפירסמה 12 ספרי פרוזה ושירה. "מה זאת אהבה" (ללא סימן שאלה) עוסק בתיאור הקשר שלה עם שבעת חתוליה. בניגוד לכוכבי, שרק הוא והחתול קיימים בעולמו, לויט מתארת מערך חברתי רב־משתתפים, הכולל חתולים רבים וגם את שתי בנותיה, בני זוגה, שלושה וטרינרים לפחות ושכנה אחת. היא עוקבת אחר הקשר עם החתולים על פי סדר הגעתם — החל בשלי, החתולה הראשונה, ששימשה מעין אם לשאר החתולים, ועד החתול האחרון קליאו, שחתם במותו 20 שנות גידול חתולים.

לויט אינה חוששת לחשוף את הקלקולים והתקלות במערכות היחסים הרבות המתוארות בספר. ראשית, הספר נפתח בפרידה: לויט קונה את החתולה הראשונה לאחר ניסיון קצר ימים לגדל כלבה, שהוחזרה לחנות בעלי חיים והוחלפה בחתולה. היא גם לא חוששת להודות שלעתים היא מעדיפה את החתולים על בנותיה. מהחתולים אין לה ציפיות, הם לא ניתנים לאילוף ולכן אין סיבה לכעוס עליהם כאשר הם מפילים דבר־מה מהמדף. גם בנותיה של לויט לא תמיד מרוצות מהחתולים הרבים: הן דורשות שלא תצרף עוד חברים ללהקה ואחת מהן מתלוננת על קווצות הפרווה המפוזרות ברחבי הבית.

בדומה ל"קרתגו", חלקים נרחבים בספרה עוסקים במותם של החתולים. היא מתארת את בוקר מותו של אחד החתולים כך: "ג'סי, שמימיו לא עשה צרכיו מחוץ לארגז החול, איבד כל שליטה על גופו. צואה ושתן החתימו את הסדין". ועל חתולה אחרת: "עיניי התמקדו בגוף הצנום שלה. הכיעור שלו, בלי שיער פרווה, לא עורר בי שום דחייה". אלה תיאורים אנטי־אינסטגרמיים, הפוכים ממיליוני תמונות החתולים החמודים שאפשר למצוא באינטרנט. הם מחייבים את הקורא להביט דווקא בפחד מהמוות.

תיאורים גרפיים של מות בני אדם מופיעים פעמים רבות, בספרות כמו גם בקולנוע, בסצינות קרב: אין חשש לתאר את מותם האלים של חיילים שנהרגו בעת מילוי תפקידם. אולם דווקא מוות רך, כזה המתרחש בביתו של הגוסס או אפילו במיטת בית החולים, אינו מופיע לרוב באופן מפורט. תיאורי המוות הרכים והמפורטים בשני הספרים מזכירים את ספרה של סימון דה־בובואר, "מוות רך מאוד" (כתר, 2008). דה־בובואר מתארת את מות אמה בתיאורים המזכירים את המוות החתולי: העיסוק באוכל, השתנות העור (או הפרווה), ולבסוף הפרידה מהחיים. לויט וכוכבי אמנם אינם הולכים רחוק כמו דה־בובואר, שעמד לה האומץ לתאר בפרוטרוט את מותה של אשה, אך הרכות שורה גם כאן וגם כאן: הגוף החולה נהפך למושא הכתיבה והאהבה, במקום לעורר דחייה.

המוטו של "קרתגו" קובע כי "לבסוף, רוך הוא האפשרות היחידה", אולם רוך הוא רק אחת מבין שלל אפשרויות של מגע אנושי בין בני אדם, כמו גם מגע עם חיות. דווקא ההתייחסות לריבוי האפשרויות שבהן ניתן להתייחס למוות, הנוכחת בשני הספרים, היא שהופכת אותם לייחודיים כל כך בתרבות שבה חתולים מיוצגים כלא יותר מקישוט מתוק וילדותי מעט.

קרתגו
זהר כוכבי. עורכת: עליזה ציגלר. הוצאת עולם חדש, 108 עמודים, 72 שקלים

מה זאת אהבה
ענת לויט. עורכת: שירה חפר. הוצאת לוקוס, 112 עמודים, 84 שקלים

לכתבה במקור

לקריאת עמודים ראשונים